פיזור השקעות נועד למנוע מצב שבו אירוע אחד בענף, בחברה או במטבע מסוים פוגע בחלק גדול מהכסף שלכם. פיזור נכון מקטין סיכונים מסוימים, אבל הוא אינו מבטל ירידות בשוק ואינו מבטיח רווח.
הטעות הנפוצה ביותר היא למדוד פיזור לפי מספר המוצרים. נניח שמשפחה מחזיקה 300 אלף ש"ח בקרן נאמנות שעוקבת אחר מדד מסוים, ועוד 200 אלף ש"ח בקופת גמל שעוקבת אחר אותו מדד. אלה שני מוצרים אצל שני גופים, אבל מבחינת החשיפה זו השקעה אחת של 500 אלף ש"ח. השאלה הנכונה היא מה מחזיקים בפועל, כגון: באילו חברות, ענפים, מדינות ומטבעות.
השקעה בחו"ל מרחיבה את הפיזור, אבל מוסיפה שיקול של מטבע. לדוגמה, אם נכס בדולרים עלה ב-5% ובאותה תקופה הדולר ירד ב-8% מול השקל, התשואה בשקלים היא בעצם הפסד של כ-3.4%. לכן כדאי להחליט במודע איזה חלק מהכסף חשוף למטבע זר, ואיזה חלק צריך להישאר בשקלים לצרכים של המשפחה בישראל.
פיזור אמיתי בודק את כל ההון של המשפחה, ולא רק את חשבון ההשקעות. בעל עסק בענף מסוים, עובד שמחזיק אופציות של החברה שלו, או משפחה שרוב הונה בדירה אחת, כבר חשופים מאוד למקור סיכון אחד. השקעה נוספת באותו כיוון מגדילה את הריכוזיות, גם כשבתיק עצמו היא נראית קטנה.
עם הזמן התיק משתנה מעצמו. נכסים שעלו תופסים חלק גדול יותר, ותיק שהתחיל מאוזן עלול להפוך למסוכן יותר בלי שאישהו החליט על כך. איזון מחדש מחזיר את התיק למדיניות שנקבעה, ולא תמיד מחייב למכור: לעיתים אפשר לאזן באמצעות הפקדות חדשות או משיכות מתוכננות, וכך לחסוך עלויות ומס.